פיברומיאלגיה
Fibromyalgia - FMS
"פיברומיאלגיה", המוכרת גם בשמה העברי החדש - "דאבת השרירים", הינה מחלה רימטית הפוגעת בשני אחוזים עד ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה. 95% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 30-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. בעבר נקראה המחלה "פיברוסיטיס" או "ראומטיזם של הרקמות הרכות". היא מתאפיינת בכאבים כרוניים בשלד, במפרקים ובשרירים, ללא רקע דלקתי.
מאפיינים שכיחים נוספים: הפרעות בשינה, עייפות, תחושת נוקשות כללית בבוקר, כאבי ראש, קשיים בריכוז ובזיכרון (הפרעות קוגניטיביות), סחרחורות, תחושות נימול בידיים, רגישות לאור, לרעש, לריח, לשינויי טמפרטורה ועוד.
הגורמים למחלה ותהליך התפתחותה אינם ברורים, אם כי כיום חלה בתחום התקדמות ענפה.
כיום מניחים כי כדי ללקות במחלת פיברומיאלגיה יש כנראה צורך ברקע משפחתי גנטי ובגורם סביבתי, אשר חושף נטייה זו.
אין כל בדיקת מעבדה ייחודית למחלת פיברומיאלגיה ואבחונה נעשה על ידי המאפיינים הקליניים וממצאי הבדיקה הגופנית. קיים קושי באבחון החולים משום שחולים במחלות רימטיות אחרות, כגון זאבת (לופוס) או דלקת מפרקים שיגרונתית, עלולים להציג מאפיינים דומים למחלת פיברומיאלגיה.
מחקר שנערך בשוודיה מגלה:
טכניקת הציפה מפחיתה משמעותית סימפטומים של פיברומיאלגיה
לאחרונה התפרסם מחקר שבדי אשר בדק בין השאר את יעילות הטיפול במיכל ציפה על החולים בפיברומיאלגיה, ומצא כי הטיפול מאפשר הקלה רבה - ובעיקר לסובלים מהמחלה לאורך שנים.
מחלת הפיברומיאלגיה, שעל קיומה ניטש ויכוח עז בעולם הרפואי, יכולה להתבטא במספר דרכים: רגישות יתר לכאב, תשישות כרונית, חולשה כללית, מיגרנות, תחושת נימול בגפיים, תכיפות במתן שתן, קשיי ריכוז וזיכרון, חרדה ודיכאון.
הרפואה הקונבנציונאלית מציעה תרופות שונות לטיפול בתסמונת הפיברומיאלגיה, אולם יעילותן איננה שלמה, ועורכת זמן רב.
תסמונת הפיברומיאלגיה אובחנה לראשונה כבר לפני 160 שנה אולם רק בשנת 1990 זכתה להכרה רשמית כמחלה (וגם על הכרה זו ניטש ויכוח). עם זאת, עדיין לא ברור מה בדיוק גורם להתפתחות התסמונת.
מחקרים שנערכו בעולם מגלים כי שליש מהחולים החלו לסבול מהתסמונת בעקבות זיהום ויראלי, טראומה גופנית או טראומה נפשית שעברו. בחלק מהמקרים מופיעה התסמונת אצל נפגעי תאונות דרכים, הסובלים מצליפת שוט' - תסמונת שמעורבים בה כאבי שרירים ופרקים עזים הנובעים מהתנועה הפתאומית והעזה של פלג הגוף העליון, בעיקר הצוואר והראש, המוטחים קדימה ואחורה ברבות מתאונות הדרכים.
מחקר שנערך בשוודיה מצא כי טיפול בחולי פיברומיאלגיה בטכניקת הציפה משפר משמעותית את מצבם ומפחית את מכאוביהם. חלק מהנחקרים התנסו במיכל הציפה 2-3 פעמים, בעוד האחרים התנסו בו 7 עד 15 פעמים. בתום המחקר נמצא כי ככל שהשתמשו חולי התסמונת יותר פעמים במיכל הציפה, כך גברה ההטבה בסימפטומים המיוחסים למחלה.
על פי תוצאות המחקר, 22% מהחולים דיווחו כי הפסיקו לסבול מכאבים, 23% ישנו טוב יותר, 31% חווה ירידה משמעותית בסטרס ו-27% דיווחו על הפחתה משמעותית בתחושת הדיכאון.
25 ס"מ מים ובהם 360 ק"ג מלח מסוג מגנזיום סולפת
הציפה היא למעשה טכניקת רגיעה המתבצעת תוך הגבלת הגירויים הסביבתיים בתוך מיכל ציפה. המטופל נכנס עירום לתוך מיכל, שגודלו קצת יותר ממיטה רגילה וגובהו כגובה החזה. במיכל יש 25 ס"מ של מים ובהם 360 ק"ג של מלח מסוג מגנזיום סולפת. על מנת להעצים את ההשפעה מומלץ לכבות את האור שבתוך מיכל הציפה ולסגור את הדלת של המיכל.
כל שצריך לעשות הוא לשכב על הגב כשהפנים למעלה. המלח הופך את המים לכבדים כל כך עד שהם דוחפים את המטופל אל פני השטח והוא צף כמו פקק שעם, חסר משקל.
טמפרטורת המים מותאמת לטמפרטורת העור, האוזניים מתחת למים ולכן השמיעה פוחתת ובדרך זו מגיע האדם למצב בו הוא מנותק לחלוטין מהעולם החיצון. 85% מסך הפעילות המשפיעה על מערכת העצבים שלנו קשורה לכוח הכבידה, השחרור מכוח הכבידה, אשר מושג בצורה טבעית במיכל הציפה, מאפשר לדם לזרום בצורה חופשית ומלאה יותר. הדבר תורם לירידה בלחץ הדם ולהאטת הדופק. כך יורדת באופן משמעותי רמת המתח בגוף ועולה יכולת הגוף לרפא את עצמו.
איך זה בדיוק עובד?
במהלך הציפה ( משך הטיפול 50 דקות), תבניות גלי המוח, הקרויות גלי תטא, מואטות. לרוב ניתן להגיע למצב כזה רק במהלך מדיטציה עמוקה או ברגעים שלפני הירדמות או לאחר יקיצה. האטת גלי התטא במוח מלוות בדרך כלל בתחושה עמוקה של שלווה ושל אושר, אשר נגרמת כתוצאה משחרור אנדורפינים - הסם המרגיע הטבעי של הגוף. בדרך זו משתחרר הגוף כולו וצובר כוחות לרפא את עצמו, כמו גם במקרים של מכאובים וסימפטומים כתוצאה מפיברומיאלגיה.